<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
י"א דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לפיכך אם נשבע ליתן כך לצדקה יכול ליתנה ע"מ להחזיר. ואינו נ"ל דכבר זכו בה עניים כמו שכתבתי למעלה [ב"ק ל"ו ע"ב].
<h2>דף כח:</h2>
דין הקדש עניים כתבתיו בקנייה בדין היתומים, ודין היתומים בקנייתן במישרים נתיב היתומים [נכ"ו], כך כתבו המפרשים בקדושין. ומה שאמר שם אמירתו לגבוה וכו' כלומר שנקנה באמירה, דוקא בהקדש גבוה. והא דאמרינן סלע זה לצדק' דחייב ליתנו באמירה בעלמא, מפני שהקנה להם דבר מסויים.
<h2>דף עו:</h2>
ממשכנים על הצדקה כשהוא (אמוד) [אמיד] אפי' בע"ש וכופין העשיר בעל כרחו לתת לצדקה כך בבתרא ובקידושין. פי' אם פסקו עליו צדקה דבר ידוע ולא רצה לפרוע נוטלין משכון ממנו אפי' בע"ש.
